חיי אדם · סימן ס״ו, ו׳

וכל זה לענין לאפרושי מאיסורא אבל לכ"ע אסור ליתן לתינוק לאכול דבר איסור שאסור מן התורה או לצוותו לעשות איזה איסור תורה ולגדולי פוסקים דבר זה הוא אסור מן התורה וילפינן לה מדכתיב בשרצים לא תאכלום וקרא יתירה הוא וקבלו חז"ל דר"ל לא תאכילום לקטנים וכן בדם כתיב כל נפש מכם לא תאכל דם וקבלו חז"ל דר"ל לא תאכיל לקטנים וכן בטומאת כהנים כתיב אמור ואמרת וקבלו חז"ל אמור לגדולים שיאמרו לקטנים והנה בג' מצות אלו לכ"ע אסור מן התורה אלא דגדולי הפוסקים ס"ל דמכאן אנו למידין לכל התורה כולה דכל איסורי תורה אסור להאכילם או לצוותם שיעברו (צ"ע על הלבוש שכתב בפשיטות דאין למידין ואינו רק מדרבנן שהרי הרמב"ם ורמב"ן ושאר פוסקים ס"ל דהוי דאורייתא וכ"כ תוס' פסחים דף פ"ח ע"א ולא מצינו בהדיא מי שחולק על זה ולרוב פוסקי' ה"ה דאסור להאכילם שום איסור דרבנן או לצוותם לעבור על איסור דרבנן ויש מתירין להאכילם איסור דרבנן כיון דעל כל פנים אין מצווין להפרישם אפי' מאיסור דאורייתא משא"כ בגדול דכל ישראל חייבים להפרישם ולכן ס"ל דבזה יש גם כן קולא לקטנים (וצ"ע שהרי מוכח מירושלמי שהביא הב"י בי"ד סימן פ"א דתינוק יונק מפני הסכנה לאחר כ"ד חודש ש"מ דאם אין בו סכנה אסור אע"ג דאינו אלא מדרבנן וכ"כ הש"ך שם בהדיא וכ"ש אם אינו חולה כלל וצ"ע) אח"ז מצאתי בתשובת רשב"א סימן צ"ב שנשאל על זה וע"ש מה שתירץ ואין לסמוך על זה אלא לצורך גדול ומ"מ אשת כהן מעוברת מותרת לכנס באהל המת ותינוק שישן באהל המת א"צ להקיצו (ועיין בחבורי חכמת אדם כלל קנ"ט):