ביום הכפורים פחות מבן ט' שנים שלימים אין מחנכין כלל חוץ מנעילת הסנדל שאין בזה צער לתינוק כלל וגם רחיצה בחמין שאין נוהגין בזמן הזה בלאו הכי לרחצם. ומ"מ נ"ל דרחיצת עינים שהוא צער גדול א"צ להחמיר עליהם ואפילו אם רוצה להחמיר ולהתענות מוחין בידו אפי' הוא בריא וחזק ומבן ט' שנים שלמות מחנכין אותו לשעות שיתענה שעה אחת יותר ממה שרגיל לאכול בכל יום ולפי כח הבן מחנכין אותו יותר לשעות. בן י"א שנים שלימות בין לזכר או לנקבה אם הם בריאים וחזקים. משלימים מדרבנן אבל בכחושים ואינם חזקים אין משלימין כלל. בן י"ב שלימות לנקבה ובן י"ג שנים שלימות לזכר משלימין מדאורייתא אפילו לא הביאו שערות כדלעיל סי' א' ואפילו הוא כחוש ורך אם לא על פי שאלת רופא ודינו כגדול לכל דבר ודוקא ביום הכפורים אבל בשאר תעניתים אף על פי שהוא בן י"ג שנים אם לא הביא שתי שערות א"צ להתענות מן התורה ומכל מקום נ"ל דוקא אם בדקו ולא מצאו אבל בלא בדיקה אמרינן חזקה שהביא:
חיי אדם · סימן ס״ו, י״א
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Chayei Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חיי אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.