ד' צריכין לברך ברכת הגומל יורדי הים כשעלה כבר למקום חפצו והולכי מדברות כשיגיע לישוב וחולה שנתרפא והולך על בוריו וחבוש מחמת נפשות שיצא מבית אסורים ויזהר לברך דוקא בפני עשרה מלבד המברך ולכתחלה יהדר שיהיו שנים מהם ת"ח. ואם בירך בפחות מעשרה יחזור ויברך בפני עשרה בלא שם אבל על המיחושין כגון מיחוש הראש וכיוצא בו רק שאינו חולי הכולל כל הגוף אינו מברך (ועיין שו"ת רדב"ז ח"ג סימן קע"ב) ולא נקרא חולה אלא אם כן נפל למטה לא פחות מג' ימים. וראוי שלא לאחר ג' ימים רק יברך תיכף כשיכול ואפילו קרה ביום ג' יברך בפני עשרה בלא ס"ת ואל ימתין עד יום ה' ומכל מקום אם איחר יכול לברך כל זמן שירצה וגם נשים ראויות לברך בפני עשרה:
חיי אדם · סימן ס״ה, ו׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Chayei Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חיי אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.