מי שנעשה לו נס באיזה מקום כגון שנפל עליו אבן וכיוצא בו או שעבר עליו עגלה טעונה שבדרך הטבע שימות על ידי זה והוא ניצול מן המיתה כשיגיע לאותו מקום מל' יום לשלשים יום חוץ מיום שראה וחוץ מיום שעומד בו (מגן אברהם ס"ק ד') מברך ברוך שעשה לי נס במקום הזה וכל יוצאי יריכו ג"כ מברכין שעשה נס לאבי במקום הזה אפילו אותן שנולדו קודם לכן ואם נעשו לו נסים הרבה בהגיעו אל א' מהמקומות שנעשה לו נס צריך להזכיר כל שאר המקומות ויכלול בברכה א' אבל יוצאי יריכו א"צ להזכיר שאר מקומות אבל אם באו עליו גנבים או שנפל אבן או ברזל סמוך לו אע"פ שהיה בסכנת מיתה אילו נפל עליו אינו מברך שעשה לי נס אבל האחרונים הסכימו לברך הגומל ויש מגדולי אחרונים שאמרו שמי שנעשה לו נס מברך ג"כ הגומל תיכף כשניצול ובכל ל' יום מברך שעשה לי נס וכ"כ ריב"ש סי' ל"ז וכ' בשל"ה שראוי לומר כ' תודה תמצא בדף כ"ח ע"א (סי' רי"ח ורי"ט):
חיי אדם · סימן ס״ה, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Chayei Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חיי אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.