חיי אדם · סימן נ״ב, ד׳

על רוטב של פירות שאין עומדין לבשל רק לאכלן חיין לכ"ע מברך רק שהכל ול"ד לירקות דרובן אכילתן ע"י בישול משא"כ פירות ואמנם על פלוימן יבשים ועל קארשין ידוע שבמדינות שיש פלוימן וקארשין לרוב נטעי להו אדעתא דהכי ליבשן ולבשלן כ' האחרונים (בסי' ר"ב) לברך על הרוטב בפ"הע. ועל הרוטב של גיפרעגלטע קארשין במדינה שגדלים מעט מזעיר י"ל דלא נטעי אדעתא לבשלן אלא לאכלן בעין וא"כ ראוי לברך שהכל ואפשר דנטעי גם לבשלן. ולכן ראוי ליזהר שלא ישתה הרוטב לבד רק מברך על הפרי בפה"ע ויכוין לפטור גם הרוטב שנעשה טפל. ועל עפיל קוואס או יאגדע קוואס לכ"ע אינו מברך רק שהכל דהא אין עושין רק לצורך מימיהן וגם אין עומדין לכך ובזה לכ"ע מברך שהכל ועל מי שריית צמוקין אפי' כשעדיין הצמוקים מעורבים במים אם משך היין לשתותו מברך בפה"ג אבל אם כוונתו לאכול הצמוקין וגם לשתות המים כדרך שאוכלין שאר פירות עם הרוטב נחלקו הפוסקים אם מברך בפה"ע או שהכל ולכן בתחלה יברך שהכל אך יש ספק בברכה אחרונה ולכן ירא שמים לא ישתה אלא בתוך הסעודה או יאכל פרי מז' המינים שיצטרך לברך ברכה מעין ג' וגם ישתה מים שיברך שהכל ולבסוף בנ"ר (סי' ר"ב):