אסור להפסיק בדבור אפילו בשעה שהוא לועס עד שיבלע דהא על הלעיסה אין צריך ברכה כלל כדבסמוך. ואם בלע אפילו דבר מועט אין צריך לחזור ולברך אבל אם לא בלע עדיין כלל צ"ע (מגן אברהם סי' קס"ז ס"ק ט"ז). ונ"ל דאפי' לא בלע רק הטעם שמצץ בפיו מן הלעיסה א"צ לברך דבסי' ר"י מיירי מטעמת א"צ ברכה שאין כוונתו לאכילה כלל אלא לטעימה (ומש"כ המגן אברהם שם וה"ה לועס ופולט היינו שאין כוונתו לאכילה דאטו המוצץ מאיזה דבר הקיוהא שיש בו לא יברך כדאיתא בסי' ר"ב סעיף ט"ו):
חיי אדם · סימן מ״ט, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Chayei Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חיי אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.