חיי אדם · סימן מ״ז, י״ג

יברך באימה ויראה ובכוונה ובשמחה. וז"ל הזוה"ק פ' ויקהל כתיב טוב עין הוא יברך ודאי בעינא טבא בחדוה ולאו איהו למגנא לברכה בחדוא דהא מההיא ברכתא ומההוא חדוה נתן מלחמו לדל אתר דאצריך לאתזנא מכל סטרין כו' מילין אילין לא אתמסרו אלא לחכימין למנדע ארחא דאורייתא כו' מהכא אוליפנא כל מאן דמברך ברכת מזונא כדקא יאות בחדוה ברעותא דלבא כד סליק מההוא עלמא אתר אתתקנא ליה גו רזין עלאין בהיכלין קדישין זכאה איהו ב"נ דנטיר פקודא דמריה וידע שבחי דלהון עכ"ל. וכל שכן דאסור לעסוק במלאכה וישים כובע על ראשו ואסור להפסיק ואם שח במזיד צ"ע אם יחזור לראש (במגן אברהם סימן קפ"ג ובסי' ק"ד) וצריך להוציא מפיו ולהשמיע לאזניו כדלעיל כלל ה' סימן ט"ז: