חיי אדם · סימן ל״ב, ל״ג

אסור לדבר בין תפלת י"ח לנפילת אפים (שיטה מקובצת ב"מ דף נ"ט ע"ב ד"ה לא שביק למינפל על אפיה וקשה וכי תעמוד אצלו כל היום לשמור אלא שהיתה משדלתו עד שהפסיק בדיבור לאחר תפלת י"ח ואזי אפילו אם יפול על פניו לא תקובל תפלתו כי הנפילת אפים הוא גמר התיקון של י"ח כדוע ליודעי חן). וכבר נהגו ליפול בשחרית לצד ימין ובמנחה לצד שמאל. והגר"א כתב שהעיקר לעולם על שמאל ונ"ל דאף שנוהגין כרמגן אברהם ולכן אם מתפלל בבית הכנסת ובבית המדרש אסור לשנות משום לא תתגודדו. מכל מקום נראה לי דבמנחה אפילו המניח תפילין יפול על שמאלו אפילו כשמתפלל ביחיד ונפילת אפים הוא מיושב ואם א"א אף בעמידה ואין נפילת אפים אלא במקום שיש ספר תורה. והיושב בחצר בית הכנסת או בעזרה שלפני בית הכנסת ופתח ב"הכנ פתוח הוי כאלו יש שם ס"ת והוא הדין בשעה שהצבור אומרים תחנון אפי' הוא בחדר הסמוך לבית הכנסת א"א תחנון בלילה ולא בבית האבל ואפילו אחר שילך לביתו א"צ לאומרה דתחנון הוא דוקא סמוך לתפלת י"ח אבל והוא רחום יאמר אח"כ בביתו ונוהגין שאפילו והוא רחום אין אומרים אח"כ בביתו אפילו באבל (סימן קל"א בט"ז סק"י) וכל זה דוקא בבית האבל א"א תחנון שלא להגביר הדין אבל כשהאבל מתפלל בב"הכ או בבית אחר אין הצבור נגררין אחריו ואומרים תחנון (א"ר בשם כ"ג) במילה ובחתן אין אומרים תחנון ובמילה בתפלת מנחה אזלינן אחר המנהג (קל"א) ובא"ר הכריע דאם מתפללין מנחה בבית התינוק קודם הסעודה או באמצע סעודה אין אומרים תחנון אבל לאחר ברכת המזון אומרים תחנון ונ"ל דכל זה כשמתפללין אצל התינוק אבל כשמתפללין בבית אחר אעפ"י שהבעל ברית שם אומרים תחנון אפילו קודם הסעודה (וכן משמע מלשון כל הפוסקים שכ' אצל התינוק ואל תתמה מ"ש בשחרית ואפילו מתפללין במקום אחר ומ"ש מנחה מצינו כיוצא בו במגן אברהם ס"ק י"א בשם הג"מ דבשבת שחרית א"א אב הרחמים ובמנחה אומרים צדקתך) ומ"מ נראה לי פשוט דבעל ברית וסנדק ומוהל א"א לעולם במנחה אפילו לאחר בר"המז דיום טוב שלהם הוא: