חיי אדם · סימן ל׳, א׳

דין קדיש וברכו ומודים ודין צירוף ואם יצאו מקצתן ופריסת שמע:תקנו אנשי כנה"ג לומר בכ"י קדיש וקדושה וסמכו על פסוק ונקדשתי בתוך בני ישראל וכל דבר שבקדושה אין פחות מי' ולכן א"א קדיש וקדושה וברכו בפחו' מי' גדולים ואפילו בשעת הדחק אסור לצרף קטן וכן לענין קריאת התורה. (א"ר) וחרש המדבר ואינו שומע או שומע ואינו מדבר הן כפקחין ומצטרפים ובלבד שיבין מה שעונים אבל מי שאינו שומע ואינו מדבר ה"ה כשוטה וקטן (נ"ה ובפ"ח שם) וצריכין שיהיו כולם במקום א' והעומד בתוך הפתח ממקום סגירת הדלת ולחוץ הוי כחוץ ואינו מצטרף ואם מכניס ראשו ורובו לפני' מצטרף עמהם וה"ה אם עומד אפילו אחורי בהכ"נ כיון שמכניס ראשו ורובו לפנים מצטרף (כ"כ הב"י ואף שכ' בשם א"ח דמראה פנים לחוד מהני וכמש"כ בש"ע צ"ל דכוונתו ג"כ שמכניס ראשו ורובו לשם דאל"כ קשה מ"ש מחצר גדולה שהרי גם שם רואים זא"ז אע"כ דוקא כשמכניס ראשו ורובו ולכן כשיש בית ולפנים הימנו חדר אם אינו פרוץ במילואו המתפלל שם הוי כאלו מתפלל ביחידי ובתשוב' רדב"ז סי' תר"נ מצאתי שכתב שזה דוקא לענין צירוף אבל שיהיה כמתפלל עם הצבור אם אין לחדר פתח אחר רק דווקא דרך הבית הגדול חשוב כמתפלל עם הצבור אבל לענין לענות קדיש וקדושה קי"ל דאפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת ואם מפסיק טינוף או עבודת כוכבים י"א דאסור לענות ונ"ל דאיש"ר וקדושה יענה דהוי רק פסוקים אבל ברכו לא יענה (סי' כ"ה):