תקנו חז"ל לומר ג' פעמים תהלה לדוד בכל יום ומצוה זו מכרעת שאם היה שקול נחשב כרובו זכיות ומכרעת שיהיה בן עו"הב ולכן חייב לכוין בה (ודע שכל מקום שנכתב צריך לכוין ר"ל שיכוין פירוש המלות אבל לא יכוין כוונות ושמות כי בעו"ה אנחנו מלוכלכים בחטא ובלתי ס' המכוין מקצץ בנטיעות ואפי' הלומדים כתבי האר"י אינו מבין רק המלות ולא הענין ואפי' ח' מאלף לא ימצא שבקי בזה וה' יראה ללבב) ופוק חזי מאן גברא רבא קא מסהיד מהרש"ל בתשובה האריך בזה הרבה וסוף דבריו לכן אהובי אל תלך בדרך אתם ואין לך עסק בנסתרות המתיהרים בחידושים כאלו הן יודעים ומבינים רזי התורה וצפוניה והלואי שידעו הגלוי. מה יפה כח של ר"ש מקינון אחר שלמד סתרי הקבלה אמר שהוא מתפלל כתינוק בן יומו כו' ע"כ נהג כדרכך ויהיה להם מה שלהם אבל דע שכל המשנה ידו על התחתונה וידינו על עליונה עכ"ל רש"ל) ועכ"פ צריך לכוין בפסוק פותח את ידך ואם לא כיון בה צריך לחזור ולאומרה בכוונה ונ"ל שמחויב לומר מפסוק פותח כו' עד סוף המזמור כסדר ואם לא נזכר עד שכבר אמר מזמורים אחרים ואין לו שהות לחזור מ"מ יאמר אחר התפלה מפותח כו' עד סוף המזמור (הלבוש כ' דצריך לומר כסדר וכן מוכח מלשון תר"י שהביא הב"י בסי' נ"א וא"ר כ' דווקא בק"ש דכתיב והיו. נ"ל דלק"מ דכיון שאמרו בגמרא דלכך תקנו תהלה לדוד ולא הלל הגדול משום שהוא מסודר עפ"י א"ב א"כ צ"ל כסדר דוקא:
חיי אדם · סימן י״ח, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Chayei Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חיי אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.
