נרות של שעוה מבית אפיקורסים אסור להדליק' בב"ה ונ"ל ה"ה מן השעוה הנוטף מהם דעדיין חזותיה עליו (עיין סימן י"א במגן אברהם ס"ק י"ב ובט"ז סימן תרע"ג ס"ק י) ואפיקורוס לחלל שבתות שנתן נר או שעוה לב"ה אסור להדליקו דדמי לקרבן אבל אם נתן מעות לכתוב ספר תורה בשמו מותר ועיין בחכמת אדם סוף כלל קמ"ו. ונרות של ב"ה אע"ג דמדינא אין משתמשין את אלו לדבר חול כ"א ללמוד ולקרות לאורו ומכ"ש דאסור להדליק ממנו נר של חול כבר נהגו להקל לצורך גדול דהוי כלב ב"ד מהנה עליו. ודוקא בנרות שנדרו היחידים אבל מה שלוקחין הגבאים נוהגים ליקח כ"א ממנו לביתו במוצאי שבת ומשתמש בו חשמיש חול דהוי כלב ב"ד מתנה עליו (סעיף י"ג י"ד):
חיי אדם · סימן י״ז, נ״ב
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Chayei Adam, Vilna, 1844
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך חיי אדם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. מקור הלכתי נכתב בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנו למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד ואינה פסק הלכה.