מְנַשֶּׁה מֶלֶךְ יְהוּדָה

מְנַשֶּׁה בֶּן חִזְקִיָּהוּ מלך על יהודה חמישים וחמש שנה, ״וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה'״ (מלכים ב כא). הוא בנה מזבחות לבעל ולצבא השמים, ואף בבית ה'.

מנשה החטיא את יהודה, ״וַיֶּתַע מְנַשֶּׁה... לַעֲשׂוֹת אֶת הָרַע מִן הַגּוֹיִם״, ושפך דם נקי הרבה מאוד (מלכים ב כא).

לפי דברי הימים, הוגלה מנשה בידי אשור, ובצרתו התפלל ושב אל ה', וה' השיבו לירושלים, ״וַיֵּדַע מְנַשֶּׁה כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים״ (דברי הימים ב לג). בתנ״ך הוא סמל היכולת לשוב גם לאחר חטא גדול.