אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי פעל בממלכת ישראל בימי אחאב. הוא גזר בצורת, ״אִם יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר כִּי אִם לְפִי דְבָרִי״, והתכלכל על יד נחל כרית ובבית האלמנה בצרפת, שם החיה את בנהּ (מלכים א יז).
במעמד הר הכרמל התעמת אליהו עם נביאי הבעל, וכשירדה אש מן השמים על קרבנו קרא העם ״ה' הוּא הָאֱלֹהִים״ (מלכים א יח). לאחר מכן ברח מפני איזבל אל הר חורב, ושם נגלה אליו ה' ב״קוֹל דְּמָמָה דַקָּה״ (מלכים א יט).
אליהו העמיד את אלישע לתלמידו וממשיכו. בסוף ימיו עלה בסערה השמימה ברכב אש, ״וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסְעָרָה הַשָּׁמָיִם״ (מלכים ב ב). הנביא מלאכי מבשר על שובו לעתיד לבוא. בתנ״ך הוא סמל הקנאות לה' והבשורה לגאולה.
טקסט הפסוקים: Miqra according to the Masorah (ויקיטקסט). מקרא על פי המסורה, ויקיטקסט · רישיון CC BY-SA · השינויים שנעשו בטקסט וכתב הוויתור