אַמְנוֹן היה בנו הבכור של דוד. הוא חשק בתמר אחותו למאבותיו, ״וַיֵּצֶר לְאַמְנוֹן לְהִתְחַלּוֹת״ (שמואל ב יג).
בעצת יונדב רעהו העמיד עצמו חולה, וכשבאה תמר לשרתו, אנס אותה, ״וַיִּשְׁנָאֶהָ שִׂנְאָה גְּדוֹלָה מְאֹד״ ושילחהּ (שמואל ב יג).
אבשלום אחיהּ נטר לאמנון, וכעבור שנתיים ציווה את נעריו והרגוֹ בעת משתה (שמואל ב יג). בתנ״ך הוא נזכר בפרשה שהחלה את השבר בבית דוד.
הפסוקים במקרא
תוכן מקורי מבוסס-מקורות
דף זה נכתב במקור על ידינו כדי להנגיש את דמותו של אַמְנוֹן בֶּן דָּוִד בתנ״ך. התוכן מבוסס על הכתוב במקרא ועל המקורות המצוטטים, ונערך אנושית. פרטים מסורתיים או מדרשיים מצוינים במפורש (״לפי חז״ל״, ״המדרש מספר״) ואינם מעורבים בפשט הכתוב.