חיי אדם · כלל קל״ט

דין רחיצה בשבת (סי' שכ"ו):אסרו חכמים לכנוס למרחץ בשבת מפני הבלנין שהיו מחממין חמין בשבת ואומרים מע"ש הוחמו לפיכך גזרו שלא לכנוס אפילו רק להזיע ואפילו לעבור במרחץ במקום שיכול להזיע אסור ולכן הטובלים בשבת אסורים לעמוד במרחץ במקום שיכולים להזיע ואסור לרחוץ אפילו בחמין שהוחמו מע"ש ואפילו לשפוך המים על גופו להשתטף אסור אבל מותר לרחוץ פניו ידיו ורגליו או שאר איברים בחמין שהוחמו מע"ש ובלבד שלא ירחוץ רוב גופו ואשה שלובשת לבנים בשבת וי"ט מותרת לרחוץ במקומות המטונפים ובלבד שלא תרחוץ בבגד שלא תבא לידי סחיטה (סימן שכ"ו) ולפיכך במקום שנוהגין להחם המקוה צריכין ליזהר שלא יהיו רק פושרין דאל"כ אסור לטבול בו (וע' בחיבורי חכמת אד' כלל קכ"ב):

מותר לשוף ידיו במורסן ובלבד שלא יתן עליהם מים רק שישיף ידיו רטובות בהם ואז מותר לכ"ע (ועי' לעיל כלל י"ט סימן א' ועיין ט"ז ומגן אברהם) אבל אסור לשוף ידיו במלח וכ"ש בבורית שקורין (זייף) כיון דנימוח הוי כנולד וכמו אין מרסקין שלג במלאכת דש (שכ"ו):

הנוטל ידיו אסור לחמם אצל האש אחר נטילה לא מיבעיא במקום שהיס"ב דאסור משום בישול ואפילו במקום שאין היס"ב דהוי כחמין שהוחמו בשבת דאסור ברחיצה אפילו ידיו לבד (שם):

הרוחץ בנהר גופו או ידיו צריך שינגב גופו או ידיו יפה כשעולה מן הנהר שלא ישארו מים עליו ויטלטל ד' אמות בכרמלית ומ"מ אסור לרחוץ בנהר לתענוג אלא דוקא לצורך טבילת מצו' כנדה שאירע ליל טבילתה בע"ש ולא היה באפשר לטבול מקודם וכן מי שראה קרי ליל שבת אבל בלא"ה כבר נהגו לאסור על פי פוסקים:

מותר לטבול בשבת ולקנח א"ע בכתונת או בגד אחר ומותר להביאו לביתו ולא גזרינן שמא יסחוט (סי' ש"א סעיף מ"ח):