חיי אדם · כלל ק״ה

המחתךהמחתך עור או כל דבר שאדם מחתך ומקפיד על מדתו בין עץ או מתכות או אפי' נוצות של עוף כיון שמקפיד על מדת ארכו ורחבו וחותך בכונה חייב אבל החותך דרך הפסד או בלא כוונה למדתו אלא כמתעסק או כמשחק פטור (רמב"ם פרק י"א):

המחתך מן העור כדי לעשות קמיע חייב והוא שיתכוין למדת ארכו ומדת רחבו (ז"ל הרמב"ם ומזה משמע להדיא דאף שאינו מקפיד ליפות הבגד ולקצעו חייב וא"כ יש במקח וממכר שיכול לבוא לידי חיוב כגון שמוכר בגד ומקפיד שיהיה ארכו כרחבו וכיוצא בו שיהיה ארכו ומדתו כך וכך חייב):

נ"ל דאין מלאכת מחתך באוכלין ודוקא דבר שהוא מאכל גמור ואפי' אוכלי בהמה כגון עשבים ותבן אבל אם קיטם עלין כיון שהענף אינו מאכל בהמה שייך ג"כ מחתך ואפי' באוכלין ממש דוקא כשעושה ממנו כלי בתחלה ל"ש תיקון כלי וכן מחתך אבל אם מתקן כלי בדבר אוכל כגון שיש נקב בכלי ונוטל חתיכה לפת וחותכו לפי מדת הנקב שייך בזה האוכל מחתך וגם תיקון כלי. (ע' בנ"א):