ישראל קדושים · פרק ה׳, ד׳

וזהו המתנה טובה דשבת שנתן הקדוש ברוך הוא לישראל אות ביני וביניכם כי אני ה' מקדשכם ולא עשה כן לכל גוי. ולאדם שטוב כר' פנחס בן יאיר שמטעימין לו מפרי מעשיו דעולם הבא בעולם הזה. זוכה לשפע קדושה זו תמיד על ידי שכבר התקדש עצמו מלמטה בכל יכולתו שיהיו כל אכילותיו והנאותיו קודש לה' וזה היה עסקו בפדיון שבוים. כי עיקר ההבדלה בין ישראל לעמים הוא על ידי הקדושה, שהם היפוך הקדושה. וכמו שאומרים בסדר הבדלות המבדיל בין קודש לחול וכו' ובין ישראל לעמים והוא עצמו ההבדלה דבין יום השביעי לששת ימי המעשה ובין אור לחושך והתחלת הכל ועיקרם הוא ההבדלה דבין קודש לחול שזהו עיקר כל ההבדלים שזה מסטרא דקדושה ושייך להשם יתברך דקדוש אני ה' ודבק בו וזה מסטרא דמסאבא. וזה כל עיקר לשון קדושה כהקדש דכולי עלמא בדילי מיניה כמו שאמרו פסחים ו' א' וכן קדושי אשה דאסר לה אכולי עלמא כהקדש כמו שאמרו קדושין ב' ב' ובתוספות שם דפשטיה לשון הזמנה ויחוד לו. והא בהא תליא דעל ידי זה שמיוחדת לו היא מובדלת מאחרים. וכן הקדש המיוחד לשמים ובדיל מכולי עלמא, וכן ישראל קודש לה' ועל ידי זה בדולים מכל העמים. ומקרא מפורש הוא בסוף פרשת קדושים והייתם לי קדושים ואבדיל אתכם מן העמים וגו' דעל ידי זה הוא ההבדלה. ובתורת כהנים שם, ומביאו רש"י שם, אם מובדלים אתם וכו' ואם לאו הרי אתם של נבוכדנצר וחביריו וכו'. ואף על פי שלשון הכתוב ואבדיל, שהשם יתברך הוא המבדיל, ולא אמר בלשון ציווי שתבדילו עצמיכם וכן רבותינו ז"ל דייקו לישנא אם מובדלים משמע מעצמו דלא אמר מבדילים אתם עצמכם מן העמים מכל מקום שייך על זה עונש אם לאו, כי השם יתברך מוכן תמיד להבדילם להיות לו כי יעקב בחר לו וגו' ואין להקשות ואתם תהיו לי וגו' וגוי קדוש ונאמר כי לי בני ישראל וגו'. וכל מקום שנאמר לי, אין זז בעולם הזה ובעולם הבא כמו שאמרו בויקרא רבה פרשה ב'. אבל מכל מקום בעולם הזה שהוא עולם המעשה וזמן הטורח דערב שבת להכין לשבת שנמסר בחירת ההשתדלות לאדם צריך התחלת ההתקדשות מלמטה דוהייתם לי קדושים שפירש בתורת כהנים שם, מה אני קדוש וכו' שהוא ההשתדלות להגיע לתכלית שלימות הקדושה עד ההתדמות לקדושתו יתברך כביכול כפי האפשר בכח אנושי, ועל ידי זה השם יתברך מקדש מלמעלה ומבדיל מכל מיני טומאה ורע שאין לו שייכות ושום נגיעה להם כלל, וממילא אין כל אומה ולשון יכולים לשלוט בהם. שאין השליטה אלא על דבר שיש לו שייכות עמו ולא על דרך הנבדל ממנו, וכל שליטת העמים הוא על ידי הסתלקות הכרת הקדושה דישראל בפרט. ועל כן על ידי שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד, בא מלך ערד וישב ממנו שבי כמו שאמרו ראש השנה ג' ריש ע"א. כי אהרן ע"ה הוא היה הנבדל מישראל להקדישו קודש קדשים שבו היה תוקף התגלות תכלית הקדושה וההבדלה שאפשר להתגלות בעולם הזה. דעל כן הוא היה הנכנס לבית קודש קדשים מקום שנאמר וכל אדם לא יהיה וגו' שדרשו רבותינו ז"ל בירושלמי דיומא אפילו אותן שדמות פניהם פני אדם. כי יש קדושה שלמעלה מקדושת המלאכים שהם אין יכולים להגיע שם. רק הצדיקים שמחיצתן לפנים ממאלכי השרת. וישראל הם גוי אחד, כולם קומה שלימה, אלא שכמו שיש בקומת אדם איברים ראשיים שבהם תוקף חיות יותר, כלב שהוא מקור החיות. וכן שאר איברים הם מדריגות מדריגות דיש איברים שעיקר חיות תלוי בהם כמוח וריאה וכדומה. ויש שמעט חיות תלוי בהם ככבד שכשר בנקיבה ואין מטריף ומסלק חיות אלא בנטילה עד שלא ישאר כזית במקום מרה וחיותא. ויש שאפילו בנטילתם וחסרונם לגמרי אין מזיק לחיות רק בלקות ככליות, ויש שאין נוגע לחיות כלל רק מכל מקום מכאיב הרבה לגוף ומוליד חליים רעים. ויש שאין מכאיב גם כן אלא מעט וזמן מועט, כמכות בחיצונות הגוף ובאיברים חיצונים. ויש שאפילו כאב גמור אין מרגיש בהם הם כעין מותרות כצפרנים ושערות וכדומה כמה מיני מדריגות והכל מכלל הקומה שגם הצפורן נקראת צפורן אדם, והוא חלק מגוף ועצם האדם, והכל מקבל חיות מהלב שממנו תוצאות החיים. וכפי החיות הנשפע מהלב כך חיות כל האיברים וכלל הקומה.