ישראל קדושים · פרק ד׳, א׳

אבל הקדושה המוזכר בתלמודין הוא החסידות דירושלמי שפירש הר"ן שם דכל מעשיו לשם שמים, ובסוף קידושין פרק ב' ריש ע"א איתא הכל לשם שמים לענין שאין צריך כל כך הגדרה מערוה לענין שימוש באשה. ומה דלקח בת ברתיה תותי כנפיו עיין שם. והכוונה דמי שכל מעשיו לשם שמים אין צריך כל כך פרישות מן המותר שהוא רק מפחד היצר. וכן אמרו בקידושין ל' ב' לענין תורה תבלין ליצר משל לרופא וכו' אכול ושתה מה שהנאתך ורחץ וכו' עיין שם דכששמור מהיצר על ידי התורה יוכל להשתמש בהנאותיו אכילה ושתיה ורחיצה וכדומה. והיינו על ידי שכל כוונתו בקדושה ולשם שמים. וזה פירוש תבלין שהוא דבר המתבל המאכל ועושה משאינו טוב דבר טוב ומשובח. ועיין באור זרוע גדול הנדפס מחדש חלק א' סוף סימן ש"ס שהביא הא דברכות שלא יהיו תלמידי חכמים מצויין וכו' ועונת תלמידי חכמים מערב שבת. וכתב מיהו ההוא עובדא וכו' שאלמלא יהודה קיים לא ביטל עונתו וכו' (כתובות ס"ב ע"ב) משמע דמעליותא הוא שהיה תדיר אצל אשתו עד כאן, ומפרש כל בי שמשא על בין השמשות דכל יום. ואולי טעמו בזה מדציוה לנהוג אבילות דכפיית המטה וכבר היה בין השמשות. ובמו"ק כ"ז א' זקיפת המטה חובה. וכל המפרשים משמע דמפרשי כבי שמשי דכל הש"ס דהיינו ליל שבת. (ונראה לי ראיה לפירוש המפרשים מהסיפור שבירושלמי פרק ג' דבכורים עיין שם הוא בענין אחר ומכל מקום איתא שם דהיה בערב שבת עיין שם) וכן הוא בשיטה מקובצת שם בכתובות בשם תלמידי רבי יונה. והעמודא דנורא שהיה נראה קודם ביאתו היה מבעוד יום דהיה עדיין פנאי לכפות ולנהוג אבילות שעה קלה. והוה ליה להביא מסנהדרין ק"ז א' אפילו בשעת חליו כו' בכל לילה וכו' וכלום יש תלמיד חכם יותר מדוד המלך ע"ה שהיה ראש התלמידי חכמים שבדורו כמו שאמרו שם ל"ו א' ובכמה דוכתי. ולכאורה משום דמלך יש לו דין טייל. ומזה דמה שאמרו כתובות ס"ב א' כגון ר' שמואל בר שילת דוקא הוא אפילו שכמותו שהוא תלמיד חכם וכמו שכתב בשיטה מקובצת שם בשם תלמידי רבינו יונה עיין שם. ולא כהבית שמואל ריש סימן ע"ו שכתב דלאו דוקא. ויש לומר אפילו תימא דעונתו פעם אחת בשבת כיון דהיו לו י"ח נשים ונתחייב לכל אחת פעם אחת בשבת היה בכל לילה ולאו דוקא י"ח עונות בכל לילה רק לכל אחת עונתה ועל ידי זה היה בכל לילה. ומכל מקום קשה הא דלא יהיו תלמידי חכמים מצויים וכו' והרמב"ן קורא לזה נבל על פי התורה ודעל זה הוא המצות עשה דקדושים תהיו.