סיפורי מעשיות · פרק ט׳, י״ז

כְּשֶׁהָיָה גּוֹמֵר הַמִּנְעָל וּמִן הַסְּתָם הָיָה לוֹ שָׁלשׁ קְצָווֹת כִּי לא הָיָה יָכוֹל הָאָמָּנוּת בִּשְׁלֵמוּת כַּנַּ"ל הָיָה לוֹקֵחַ הַמִּנְעָל בְּיָדוֹ וְהָיָה מְשַׁבֵּחַ אוֹתוֹ מְאד וְהָיָה מִתְעַנֵּג מְאד מִמֶּנּוּ וְהָיָה אוֹמֵר אִשְׁתִּי כַּמָּה יָפֶה וְנִפְלָא הַמִּנְעָל הַזֶּה! כַּמָּה מָתוֹק הַמִּנְעָל הַזֶּה! כַּמָּה מִנְעָל שֶׁל דְּבַשׁ וְצוּקִיר [סוכר] הַמִּנְעָל הַזֶּה! וְהָיְתָה שׁוֹאֶלֶת אוֹתוֹ. אִם כֵּן מִפְּנֵי מָה שְׁאָרֵי סנדלרים נוֹטְלִים שְׁלשָׁה זְהוּבִים בְּעַד זוּג מִנְעָלִים וְאַתָּה לוֹקֵח רַק חֲצִי טָאלֶער [הַיְנוּ זָהוּב וָחֵצִי]? הֵשִׁיב לָהּ: מַה לִּי בָּזֶה? זֶה מַעֲשֶׂה שֶׁלּוֹ, וְזֶה מַעֲשֶׂה שֶׁלִּי! וְעוֹד: לָמָּה לָנוּ לְדַבֵּר מֵאֲחֵרִים? הֲלא נַתְחִיל לַחֲשׁב כַּמָּה וְכַמָּה אֲנִי מַרְוִיחַ בְּמִנְעָל זֶה מִיָּד לְיָד. הָעוֹר הוּא בְּכָךְ, הַזֶּפֶת וְהַחוּטִים וְכוּ' בְּכָךְ וּשְׁאָרֵי דְּבָרִים כַּיּוֹצֵא בָּזֶה בְּכָךְ לַאפְּקִיס [המילוי שבין העורות] בְּכָךְ וְעַתָּה אֲנִי מַרְוִיחַ מִיָּד לְיָד עֲשָׂרָה מטבעות וּמָה אִכְפַּת לִי רֶוַח כָּזֶה מִיָּד לְיָד?!