סיפורי מעשיות · פרק ז׳, ד׳

וְהַמֶּלֶךְ הָיָה רוֹאֶה כָּל זֶה וְהָיָה מַתְמִיהַּ עַצְמוֹ וְהֵבִין שֶׁאֵין זֶה דָּבָר רֵיק, רַק שֶׁמַּרְאִין לוֹ אֵיזֶה דָּבָר [וְכָל הַשָּׂרִים רָאוּ שֶׁהַמֶּלֶךְ מִסְתַּכֵּל וּמַתְמִיהַּ עַל זֶה] וְהִתְחִיל לַחֲשׁב בָּזֶה, מַה זֶּה וְעַל מַה זֶּה וְנִתְנַמְנֵם עַל הַסֵּפֶר וְחָלַם לוֹ שֶׁהָיָה בְּיָדוֹ אֶבֶן טוֹב וְהָיָה מִסְתַּכֵּל בּוֹ וְהָיוּ יוֹצְאִין מִמֶּנּוּ גֻּזְמוֹת אֲנָשִׁים וְהִשְׁלִיךְ מִיָדוֹ הַאֶבֶן טוֹב וְהַדֶּרֶךְ אֵצֶל הַמְּלָכִים שֶׁתּוֹלֶה עַל גַּבֵּיהֶם הַתמונת דיוקן שֶׁלּוֹ וְעַל גַּבֵּי הַתמונת דיוקן תּוֹלֶה הַכֶּתֶר וְהָיוּ אוֹתָן הָאֲנָשִׁים, הַיּוֹצְאִין מִן הַאֶבֶן טוֹב לוֹקְחִין אֶת הַתמונת דיוקן וְחָתְכוּ אֶת ראשׁוֹ וְאַחַר כָּךְ לָקְחוּ אֶת הַכֶּתֶר וְהִשְׁלִיכוּ לְתוֹךְ הָרֶפֶשׁ [כָּל זֶה חָלַם לוֹ] וְהָיוּ אוֹתָן הָאֲנָשִׁים רָצִים אֵלָיו לְהָרְגוֹ וְהֵרִים עַצְמוֹ דַּף מִן הַסֵּפֶר הַנַּ"ל, שֶׁהָיָה שׁוֹכֵב עָלָיו, וְהֵגֵן לְפָנָיו וְלא יָכְלוּ לַעֲשׂוֹת לוֹ מְאוּמָה וְהָלְכוּ מִמֶּנּוּ וְאַחַר כָּךְ חָזַר הַדַּף לִמְקוֹמוֹ וְשׁוּב הָיוּ רָצִים לְהָרְגוֹ וְחָזַר וְהֵרִים הַדַּף כַּנַּ"ל וְכֵן הָיָה כַּמָּה פְּעָמִים וְהָיָה מִשְׁתּוֹקֵק מְאד לִרְאוֹת אֵיזֶה דַּף שֶׁמֵּגֵן עָלָיו מֵאֵיזֶה נִמּוּסִים שֶׁל אֵיזֶה אֻמָּה כָּתוּב עָלָיו וְהָיָה מִתְיָרֵא לְהִסְתַּכֵּל וְהִתְחִיל לִצְעק: חֲבָל, חֲבָל וְשָׁמְעוּ כָּל הַשָּׂרִים שֶׁהָיוּ יוֹשְׁבִים שָׁם וְהָיוּ חֲפֵצִים לַהֲקִיצוֹ אַךְ אֵין זֶה נִמּוּס לְהָקִיץ אֶת הַמֶּלֶךְ וְהָיוּ מַכִּים סְבִיבוֹתָיו כְּדֵי לַהֲקִיצוֹ וְלא הָיָה שׁוֹמֵעַ.