סיפורי מעשיות · פרק ד׳, ט״ז

כְּשֶׁבָּא הֶחָכָם לְבֵיתוֹ, הָיָה תָּמוּהַּ בְּעֵינֵי הַשָּׂרִים הֲלּא הָיָה נִשְׁמָר מִשּׁוֹר וָשֶׂה, וְאֵיךְ בָּא שֶׁיִּהְיֶה נִכְרָת הוּא וְזַרְעוֹ עָנָה הָאָנוּס וְאָמַר: עַל יָדִי נִכְרַת כִּי הַחוֹזֵי כּוֹכָבִים רָאוּ, וְלא יָדְעוּ מָה רָאוּ כִּי שׁוֹר עוֹשִׂין מֵעוֹרוֹ תְּפִלִּין, וְשֶׂה עוֹשִׂין מִצַּמְרוֹ צִיצִית לְטַלִּית וְעַל יְדֵיהֶם נִכְרָת הוּא וְזַרְעוֹ.