סיפורי מעשיות · פרק ד׳, י׳

וְאוֹתוֹ הַדְּמוּת אָדָם לא הָיָה מְסֻגָּל לְהַנַּ"ל רַק [בְּאפֶן וּבִתְנַאי] שֶׁיִּהְיֶה הַמֶּלֶךְ מַשְׁפִּיל גֵּאִים וּמַגְבִּיהַּ שְׁפָלִים וְהָלַךְ וְשָׁלַח פְּקֻדּוֹת [הַיְנוּ צווים] עֲבוּר כָּל קציני הצבא הבכירים וּשְׁאָר הַשָּׂרִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם הִתְמַנּוּת ודרגות [אותות הצטיינות] וּבָאוּ כֻּלָּם וְהִשְׁפִּיל אוֹתָם, וְלָקַח מֵהֶם הַהִתְמַנּוּת שֶׁלָּהֶם אֲפִלּוּ אוֹתָן שֶׁהָיוּ לָהֶם הִתְמַנּוּת שֶׁעָבְדוּ אֵצֶל אֲבִי אֲבִי זְקֵנוֹ לָקַח מֵהֶם וְהִגְבִּיהַּ שְׁפָלִים וְהֶעֱמִיד אוֹתָם תַּחְתֵּיהֶם.