סיפורי מעשיות · פרק ב׳, י״ז

אָמְרָה הַבַּת קֵיסָר לְחַבְרוֹתֶיהָ, אֲנִי יְכוֹלָה לְהַפִּיל אֶת אוֹתוֹ הַקֵּרֵחַ לְתוֹךְ הַיָּם [הַיְנוּ אֶת הַבֶּן מֶלֶךְ הַנַּ"ל שֶׁהָיָה עוֹלֶה בְּראשׁ הַתּרֶן, כַּנַּ"ל] כִּי הַבֶּן מֶלֶךְ הַנַּ"ל הָיָה קֵרֵחַ דְּהַיְנוּ שֶׁהָיָה מֻקְרָח ראשׁוֹ מִשְּׂעָרוֹת אָמְרוּ לָהּ: וְאֵיךְ אֶפְשָׁר, הֲלא אָנוּ רְחוֹקִים מֵהֶם מְאד ? אָמְרָה לָהֶן שֶׁיֵּשׁ זְכוּכִית שֶׁשּׂוֹרֵף, וְעַל יְדֵי זֶה תַּפִּיל אוֹתוֹ וְאָמְרָה שֶׁלּא לְהַפִּיל אוֹתוֹ [אלא] עַד שֶׁיַּעֲלֶה עַל ראשׁ הַתּרֶן מַמָּשׁ כִּי כְּשֶׁהוּא בְּאֶמְצָעִית הַתּרֶן אֲזַי כְּשֶׁיִּפּל, יִפּל אֶל תּוֹךְ הַסְּפִינָה אֲבָל כְּשֶׁיַּעֲלֶה בָּראשׁ, אֲזַי כְּשֶׁיִּפּל, יִפּל לְתוֹךְ הַיָּם הִמְתִּינָה עַד שֶׁעָלָה אֶל ראשׁ הַתּרֶן מַמָּשׁ וְלָקְחָה הַזְּכוּכִית שֶׁשּׂוֹרֵף נֶגֶד הַחַמָּה [שֶׁקּוֹרִין בְּרֶען בְּרִיל] וְכִוְּנָה נֶגֶד מחוֹ עַד שֶׁנִּכְוָה מחוֹ וְנָפַל לְתוֹךְ הַיָּם וְכֵיוָן שֶׁרָאוּ [אַנְשֵׁי הַסְּפִינָה שֶׁל הַמֶּלֶךְ הַנַּ"ל] שֶׁנָּפַל נַעֲשָׂה שָׁם רַעַשׁ גָּדוֹל כִּי אֵיךְ יוּכְלוּ לַחֲזר לְבֵיתָם, כִּי הַמֶּלֶךְ יָמוּת מֵחֲמַת צַעַר וְאָמְרוּ לְהִתְקָרֵב אֶל הַסְּפִינָה שֶׁרוֹאִין [הַיְנוּ לִסְפִינָה זוֹ הַנַּ"ל שֶׁל הַבַּת קֵיסָר] אוּלַי יֵשׁ שָׁם אֵיזֶה דָּקְטוֹר [רופא] שֶׁיּוּכַל לִתֵּן לָהֶם עֵצָה וְהִתְקָרְבוּ אֶל הַסְּפִינָה הַנַּ"ל [הַיְנוּ הַסְּפִינָה שֶׁל הַבַּת קֵיסָר עִם הַשָּׂרוֹת הַנַּ"ל] וְאָמְרוּ לָהֶם [אַנְשֵׁי הַסְּפִינָה שֶׁל הַמֶּלֶךְ לְהַשָּׂרוֹת עִם הַבַּת קֵיסָר הַנַּ"ל] שֶׁלּא יִתְיָרְאוּ כְּלָל, כִּי לא יַעֲשׂוּ לָהֶם כְּלָל שָׁאֲלוּ אוֹתָם: אוּלַי יֵשׁ בֵּינֵיכֶם דּוֹקְטוֹר שֶׁיִּתֵּן לָנוּ עֵצָה וְסִפְּרוּ לָהֶם כָּל הַמַּעֲשֶׂה, וְשֶׁבֶּן הַמֶּלֶךְ נָפַל לְתוֹךְ הַיָּם.