סיפורי מעשיות · פרק י״ג, כ״ד

וּבְנֵי הַמְּדִינָה הַנַּ"ל, הַיְנוּ הַמְּדִינָה שֶׁהָיָה שָׁם הַגָּן הַנַּ"ל הִתְחִילוּ לְפַקֵּחַ עַל תִּקּוּן הַמְּדִינָה שֶׁנִּתְקַלְקֵל אֶצְלָם הַטַּעַם וְכוּ' כַּנַּ"ל וְנִתְיַשְּׁבוּ. הֱיוֹת שֶׁיֵּשׁ מְדִינָה שֶׁל עֲשִׁירוּת, [הַיְנוּ אוֹתוֹ הַמְּדִינָה עַצְמָהּ הַנַּ"ל] וְנִרְאֶה לָהֶם שֶׁהַגַּנָּנִי שֶׁלָּהֶם שֶׁנֶּאֱבַד [שֶׁעַל יָדוֹ הָיָה לָהֶם חַיִּים טוֹבִים] הוּא מִשּׁרֶשׁ אֶחָד עִם אוֹתָן בְּנֵי הַמְּדִינָה שֶׁל עֲשִׁירוּת שֶׁיֵּשׁ לָהֶם גַּם כֵּן חַיִּים טוֹבִים עַל כֵּן הָיְתָה עֲצָתָם לִשְׁלחַ אֶל אוֹתוֹ הַמְּדִינָה שֶׁל עֲשִׁירוּת וּבְוַדַּאי יוֹשִׁיעוּ אוֹתָם וְכֵן עָשׂוּ וְשָׁלְחוּ שְׁלוּחִים אֶל אוֹתוֹ הַמְּדִינָה שֶׁל עֲשִׁירוּת וְהָלְכוּ הַשְּׁלוּחִים, וּפָגְעוּ בָּהֶם [הַיְנוּ שֶׁהַשְּׁלוּחִים פָּגְעוּ בִּבְנֵי אוֹתוֹ הַמְּדִינָה עַצְמָהּ שֶׁל עֲשִׁירוּת כִּי הֵם הָיוּ רוֹצִים לֵילֵךְ אֶצְלָם כַּנַּ"ל] וְשָׁאֲלוּ אֶת הַשְּׁלוּחִים: לְהֵיכָן אַתֶּם הוֹלְכִים ? הֵשִׁיבוּ: אָנוּ הוֹלְכִים אֶל אוֹתוֹ הַמְּדִינָה שֶׁל עֲשִׁירוּת, שֶׁיּוֹשִׁיעוּ אוֹתָנוּ עָנוּ וְאָמְרוּ: אֲנַחְנוּ בְּעַצְמֵנוּ הֵם בְּנֵי אוֹתָהּ הַמְּדִינָה שֶׁל עֲשִׁירוּת וְאָנוּ הוֹלְכִים אֶצְלְכֶם.