בְּכֵן, תּוֹלִיךְ אוֹתָם [הַיְנוּ אֶת אֵלּוּ הָאֲנָשִׁים הַנַּ"ל שֶׁנָּפְלוּ בָּעֲבוֹדָה זָרָה שֶׁל מָמוֹן, שֶׁהֵם הָאֱלקוּת שֶׁל הַמְּדִינָה שֶׁל עֲשִׁירוּת הַנַּ"ל, שֶׁהָלְכוּ עִמָּהֶם כַּנַּ"ל] תְּחִלָּה נֶגֶד הָרוּחַ, כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ אֲלֵיהֶם רֵיחַ הַמַּאֲכָלִים הַנַּ"ל אַחַר כָּךְ, כְּשֶׁתִּתֵּן לָהֶם מִן הַמַּאֲכָלִים הַנַּ"ל בְּוַדַאי יַשְׁלִיכוּ תַּאֲוָה זוֹ שֶׁל מָמוֹן.
סיפורי מעשיות · פרק י״ב, צ״ו
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · OYW
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך סיפורי מעשיות, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.