סיפורי מעשיות · פרק י״ב, ע״ד

וְאָמַר לָהֶם הָאָדָם הַזֶּה: זֶה הוּא חִדּוּשׁ אֶצְלְכֶם [בִּלְשׁוֹן תֵּמַהּ] בּוֹאוּ עִמִּי וְאַרְאֶה לָכֶם עֲשִׁירוּת וְהוֹלִיךְ אוֹתָם אֶל הָהָר שֶׁהָיָה מְסֻדָּר שָׁם אוֹצַר הַמֶּלֶךְ וְהֶרְאָה אוֹתָם אֶת הָאוֹצָר וְתֵכֶף וּמִיָּד נָפְלוּ בִּכְרִיעָה וְהִשְׁתַּחֲוָיָה כִּי זֶהוּ אֱלוֹקַ עַל כָּל אֱלקִים, לְפִי דַעְתָּם [הַסְּכָלָה וְהַנְּבוּכָה, שֶׁהָיָה אֶצְלָם עִקַּר הָאֱמוּנָה הַמָּמוֹן וְהָעֲשִׁירוּת כַּנַּ"ל] אַךְ קָרְבָּנוֹת לא הִקְרִיבוּ שָׁם [כִּי לְפִי דַעְתָּם הַנַּ"ל שֶׁהוּא אֱלוֹקַ עַל וְכוּ', בְּוַדַּאי הָיוּ מַקְרִיבִים אֶת עַצְמָן לֶאֱלוֹקַ כָּזֶה, אַךְ וְכוּ'] כִּי כְּשֶׁיָּצְאוּ אֵלּוּ הַשְּׁלוּחִים הִזְהִירוּ אוֹתָם שֶׁבַּדֶּרֶךְ לא יִהְיוּ מַקְרִיבִים קָרְבָּנוֹת כִּי חָשְׁשׁוּ שֶׁאִם יִרְצוּ בַּדֶּרֶךְ לְהַקְרִיב קָרְבָּנוֹת לא יִשָּׁאֵר מֵהֶם כְּלוּם כִּי אוּלַי יִמְצְאוּ אֵיזֶה אוֹצָר בַּדֶּרֶךְ אוּלַי יֵלֵךְ אֶחָד לְבֵית הַכִּסֵּא וְיִמְצָא שָׁם אוֹצָר [וְהוּא אֶצְלוֹ אֱלוֹקַ כַּנַּ"ל] וְיַתְחִילוּ לְהַקְרִיב אֶת עַצְמָן אֵלָיו, וְלא יִשָּׁאֵר מֵהֶם אֶחָד עַל כֵּן הִזְהִירוּ אֶת הַשְּׁלוּחִים [הַיְנוּ בְּנִי הַמְּדִינָה הִזְהִירוּ אֶת הַשְּׁלוּחִים] שֶׁבַּדֶּרֶךְ לא יַקְרִיבוּ קָרְבָּנוֹת כְּלָל עַל כֵּן לא הִקְרִיבוּ אֵלּוּ הַשְּׁלוּחִים קָרְבָּנוֹת לְזֶה הַמְמֻנֶּה הַנַּ"ל אֲבָל זֶה הָיָה בָּרוּר אֶצְלָם, שֶׁהוּא אֶלוֹקַ עַל כָּל אֱלקִים מֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֲשִׁירוּת עָצוּם וְרַב כָּזֶה.