סיפורי מעשיות · פרק י״א, ט׳

וְהוּרַע בְּעֵינָיו הַדָּבָר מְאד אַךְ הַמֶּלֶךְ הַנַּ"ל [דְּהַיְנוּ זֶה שֶׁנַּעֲשָׂה מֶלֶךְ תַּחַת אָבִיו, כִּי נִדְמֶה שֶׁהוּא הַבֶּן מֶלֶךְ מֵחֲמַת הַחִלּוּף] הָיָה רוֹבֶה לוֹ בְּכָל פַּעַם חִצֵּי רָעָתוֹ, זֶה אַחַר זֶה וְנִתְיַשֵּׁב הַבֵּן הַנַּ"ל לַעֲקר מִשָּׁם וְנָתַן לוֹ אָבִיו מָמוֹן הַרְבֵּה וְהָלַךְ לוֹ וְחָרָה לוֹ הַדָּבָר מְאד לַבֵּן הַנַּ"ל [אֲשֶׁר הוּא בֶּאֱמֶת בֶּן הַמֶּלֶךְ] עַל אֲשֶׁר נִתְגָּרֵשׁ מִמְּדִינָתוֹ בְּחִנָּם כִּי הִסְתַּכֵּל בְּעַצְמוֹ: לָמָּה וְעַל מַה מַּגִּיעַ לִי זאת לְהִתְגָרֵשׁ ? אִם אֲנִי בֶּן הַמֶּלֶךְ, בְּוַדַּאי אֵינוֹ מַגִּיעַ לִי זאת וְאִם אֵינִי בֶּן הַמֶּלֶךְ, גַּם כֵּן אֵינוֹ מַגִּיעַ לִי זאת לִהְיוֹת בּוֹרֵחַ בְּחִנָּם כִּי מַה חֶטְאִי ? וְהֵרַע לוֹ מְאד וּמֵחֲמַת זֶה לָקַח אֶת עַצְמוֹ אֶל הַשְּׁתִיָּה, וְהָלַךְ לְבֵית הַזּוֹנוֹת וְרָצָה לְבַלּוֹת בָּזֶה אֶת יָמָיו לְהִשְׁתַּכֵּר וְלֵילֵךְ בִּשְׁרִירוּת לִבּוֹ מֵחֲמַת שֶׁנִּתְגָּרֵשׁ בְּחִנָּם