סיפורי מעשיות · פרק י״א, ל״א

בַּלַּיְלָה בָּא הָאָדָם הַיַּעַר הַנַּ"ל וְנָתַן לָהֶם לֶאֱכל וְלִשְׁתּוֹת, וְלָנוּ שָׁם לִפְנוֹת בּקֶר שָׁמְעוּ קוֹל הַצחוק הַגְּדוֹלָה מְאד כַּנַּ"ל, עַד שֶׁכָּל הָאִילָנוֹת הָיוּ רוֹעֲשִׁים וּמִזְדַּעְזְעִים כַּנַּ"ל וְהֱסִיתוֹ [הַיְנוּ הָעֶבֶד הֵסִית אֶת בֶּן הַמֶּלֶךְ הָאֱמֶת, שֶׁהוּא אֲדוֹנוֹ] לִשְׁאל אֶת אָדָם הַיַּעַר מַה זּאת וּשְׁאָלוֹ: מַה קּוֹל הַצחוק הַגְּדוֹלָה הַזּאת סָמוּךְ לַבּקֶר ? הֵשִׁיב לוֹ: זֶהוּ צחוק, שֶׁהַיּוֹם שׂוֹחֵק מִן הַלַּיְלָה שֶׁהַלַּיְלָה שׁוֹאֶלֶת אֶת הַיּוֹם: מַדּוּעַ כְּשֶׁאַתָּה בָּא, אֵין לִי שֵׁם ? וַאֲזַי הַיּוֹם שׂוֹחֵק וְעוֹשֶׂה צחוק גְּדוֹלָה וְאַחַר כָּךְ נַעֲשֶׂה יוֹם וְזֶהוּ קוֹל הַצחוק הַנַּ"ל וְנִפְלָא בְּעֵינָיו כִּי זֶהוּ עִנְיַן פֶּלֶא, שֶׁהַיּוֹם שׂוֹחֵק מִן הַלַּיְלָה