סיפורי מעשיות · פרק י׳, ד׳

וַיְהִי הַיּוֹם, וְנָסְעָה אֵשֶׁת הַסוֹחֵר עִם עֶגְלוֹת צָב לְטַיֵּל וְלָקְחָה עִמָּהּ רֵעוֹתֶיהָ וְלָקְחָה גַּם אֵשֶׁת הֶעָנִי עִמָּהּ, וְנָסְעוּ עַל הַטִּיּוּל וְהִנֵּה עָבַר אִישׁ חַיִל, אָדוֹן שֶׁקּוֹרִין קצין גנרל [קצין צבא גבוה], עִם הַחַיִל שֶׁלּוֹ וּפִנוּ אֶל הַצַּד מִן הַדֶּרֶךְ בִּשְׁבִילוֹ וְעָבַר הַחַיִל וַיַּרְא שֶׁנּוֹסְעִים נָשִׁים וְצִוָּה שֶׁיּוֹצִיאוּ אַחַת מִן הַנָּשִׁים שֶׁנָּסְעוּ לְטַיֵּל וְהָלְכוּ וְהוֹצִיאוּ אֶת אֵשֶׁת הֶעָנִי וְחָטְפוּ אוֹתָהּ בְּתוֹךְ הָעֶגְלַת צָב שֶׁל הַקצין הגנרל וְנָסְעוּ עִמָּהּ וּבְוַדַּאי אִי אֶפְשָׁר לַהֲשִׁיבָהּ, כִּי נָסַע לְהַלָּן בִּפְרָט אִישׁ חַיִל, קצין גנרל עִם חֵילוֹתָיו וּלְקָחָהּ וְנָסַע עִמָּהּ לַמְּדִינָה שֶׁלּוֹ וְהִיא הָיְתָה יִרְאַת שָׁמַיִם, וְלא רָצְתָה לִשְׁמעַ לוֹ כְּלָל וְהָיְתָה בּוֹכָה מְאד וְהָיוּ מְבַקְּשִׁים וּמְפַתִּים אוֹתָהּ, וְהִיא הָיְתָה יִרְאַת שָׁמַיִם בְּיוֹתֵר וְהֵם שָׁבוּ לְבֵיתָם מִן הַטִּיּוּל וְהִנֵּה נִלְקְחָה הָעֲנִיָּה הַנַּ"ל וְהָיָה הֶעָנִי מִתְאַבֵּל וּבוֹכֶה וּמִתְמַרְמֵר מְאד מְאד עַל אִשְׁתּוֹ תָּמִיד.