סיפורי מעשיות · פרק י׳, ל״ח

וְהָרוֹצֵחַ לָקַח אֶת הַבַּת הַקֵּיסָר וְיָדַע, שֶׁבְּוַדַּאי יִרְדְּפוּ אַחֲרָיו וְהָלַךְ מִן הַסְּפִינָה וְטָמַן עַצְמוֹ עִמָּהּ בְּבוֹר שֶׁהָיָה בּוֹ מֵי גְּשָׁמִים, עַד שֶׁיַּעֲבר הָרַעַשׁ וְאֶת הַמלחים שֶׁל הַסְּפִינָה צִוָּה, שֶׁתֵּכֶף וּמִיָּד יַחְתְּכוּ העוגנים וְיִבְרְחוּ מִיָּד כִּי בְּוַדַּאי יִרְדְּפוּ אַחֲרֵיהֶם וּבְוַדַּאי לא יִהְיוּ רוֹבִים אֶל הַסְּפִינָה מֵחֲמַת הַבַּת קֵיסָר, שֶׁהֵם סְבוּרִים, שֶׁהִיא שָׁם בַּסְּפִינָה, רַק שֶׁיִּרְדְּפוּ אֶתְכֶם וְעַל כֵּן תִּבְרְחוּ מִיָּד וְאִם יַשִּׂיגוּ אֶתְכֶם יַשִּׂיגוּ, מַה בָּזֶה ? כְּדֶרֶךְ הָרוֹצְחִים, שֶׁאֵינָם מַשְׁגִּיחִין עַל עַצְמָן כְּלָל וְכֵן הָיָה, שֶׁנַּעֲשָׂה רַעַשׁ, וְרָדְפוּ תֵּכֶף אַחֲרֵיהֶם, אַךְ לא מְצָאוּהָ שָׁם וְהָרוֹצֵחַ הֶחְבִּיא עַצְמוֹ עִמָּהּ בְּבוֹר שֶׁל מֵי גְּשָׁמִים וְהָיוּ מֻנָּחִים שָׁם וְהָיָה מַפְחִיד אוֹתָהּ, שֶׁלּא תִּצְעק, שֶׁלּא יִשְׁמְעוּ בְּנֵי אָדָם וְהָיָה אוֹמֵר לָהּ: אֲנִי מָסַרְתִּי נַפְשִׁי בִּשְׁבִילֵךְ כְּדֵי לְתָפְסֵךְ וְאִם אַפְסִיד אוֹתָךְ, אֵין חַיַּי נֶחֱשָׁבִים אֶצְלִי כְּלוּם מֵאַחַר שֶׁכְּבָר אַתְּ בְּיָדִי אִם אֶחֱזר וְאַפְסִיד אוֹתָךְ וְתֻמְנַע מִמֶּנִּי אֵין חַיַּי נֶחֱשָׁבִים אֶצְלִי מְאוּמָה כְּלָל עַל כֵּן תֵכֶף שֶׁתִּתֵּן צְעָקָה, אֶחְנק אוֹתָךְ מִיָּד, וְיַעֲבר עָלַי מָה כִּי אֵינִי שָׁוֶה בְּעֵינַי כְּלוּם וַתִּירָא לְנַפְשָׁהּ מִפָּנָיו [הַיְנוּ הַבַּת קֵיסָר הָיְתָה יְרֵאָה לִצְעק מִפְּנֵי אֵימַת הָרוֹצֵחַ].