שיחת מלאכי השרת · פרק ד׳, ה׳

והמי"ם היא אמצע האותיות [בהדי מנצפ"ך שהם כ"ז והמ"ם היא אות הי"ד י"ג מכאן וי"ג מכאן. ועי' בתפארת יונתן ר"פ בראשית דלא דק בזה. וענין הי"ג הוא מספר שלם כידוע מספר י"ג דרך רז"ל לתפוס בכל מקום כשצריכים לתפוס איזה מספר כמו שכתבו התוס' (ברכות כ' א' ורש"י שבת קי"ט א'). שכן מספרו עולה אח"ד שכן מדת המספר השלם שחוזר להתאחד ואין כאן מקומו] ומורה על ההוה בפי דברי רז"ל בירושלמי סנהדרין שם והוא קיום יסוד המים שהוא קיום ההוה כי ההוה הוא חלק המעשים של אברי הגוף החומריי שזהו הנרצה בכל זמן ההוה. כי הראשית הוא הלב והתכלית הוא המקווה וההוה הנרצה הוא השתלמות המעשים בהוה. והשתלמות הגוף העפרי הוא כאשר הוא נגבל במים כמו שאיתא (סנהדרין ל"ח ב') שעה ראשונה הוצבר עפרו ב' נעשה גולם ג' נמתחו איבריו ד' נזרקה בו נשמה כו'. אשר בלתי ספק סדר ד' שעות הללו הוא נגד ד' יסודותיו הללו המורכבים שהם הגוף החומריי וג' כחות הנפש. והוצבר עפרו הוא החומר העפר. ונעשה גולם הוא נגד גבלו האמור בתנחומא (פ' בראשית) כי עפר בעצמו אי אפשר להיעשות גולם אלא כשיגבל במים והמים הם המשלימים את העפר שיהי' גולם שלם. ומתיחת איבריו הוא על ידי הרוח חיים שבלב כי המתיחה הוא שיהי' כל אחת על צד השלימות הראוי לו בלי תוספת ובלי גרעון כל אחת מקביל לפי ענין הגוף דבר זה הוא על ידי הרוח שבלב שהוא מקור חיי כל האיברים ועל ידי כולם מתייחדים במקור אחד שלכן מקורו הוא אות האל"ף המורה במפרו ועניינו על האחדות. וכך הלב הוא התאחדות כל הכחות הגופניים כולם בו ונמצא על ידי התאחדותם כולם בו ונמצא על ידי התאחדותם כולם במקור אחד הרי החיים הנשלח להם מתוך אותו מקור הרי נשלח כפי הסדר הראוי לכולם כל אחת מקביל כלפי חבירו מאחר שהם יוצאים ממקור אחד. וזהו ענין מתיחת איבריו כפי היושר והסדר הראוי ביניהם וזה מובן. וברביעית הוא נתינת הנשמה שבמוח שהוא נגד חלק יסוד האשיי כמו שיתבאר. וסדר שארי חשבון השעות שבגמרא שם אין כאן מקומו להאריך: