שיחת מלאכי השרת · פרק ד׳, כ״ג

וגם בגלוי עצמו הלא ידענו כי כח האיברים אינו עצם האיברים. וזהו בזולת הנפש שהיא בעצמה יחידה וכחותיה מיוחדים בה ונעלמים לגמרי. וכח זה של גילוי כחותיה באיברים הוא כח בפני עצמו נעלם כולל גם הוא כל כחות הנפשיים כולם ובתוכה הנפש מתלבשת ומגלה כחותיה על ידי האיברים בפועל. שהנפש עצמה יחידה ובמה נשתנו הכחות שבאבר זה פועלת הראיה ובאבר זה השמיעה. ואם מצד הגוף הרי הגוף הוא גוש עפר מן האדמה ואין לו שום כח בסבוב שינויים האלה. על כרחך שיש עוד איזה כח נושא הגוף המכה כל אבר פרטי ממנו ואומר לו גדל. ההכאה ר"ל ההנהגה על צד הכפיה וההכרח שהגוף בהכרח נוטה אחריו שאין לו בחירה בזה. [כי בדברים שבהם הבחירה אין שם מלאכים שהם בלתי בעלי בחירה והכח הבחיריי הוא רק לעצם הנפש לבדה מצד שהיא חלק אלקי]. וכח זה הוא המחולק לכל אותם חלקים שונים ואחריו נמשך המעשיי והנפש היא ממילא נראית כפי המושג שנתפשת בו. וכח זה הוא המחלק את הנפש כפי חלקי הלבוש ההוא שהיא מתלבשת בו.