שבחי הבעש"ט · פרק צ״ב, ב׳

וכשגמר הרב תפלתו יצא עם המנין שלו מן הבית ונכנס רבי מענדלי עמנו להתפלל לפני התיבה ועמד במקום אחר כדינו והתפלל מנחה. ואחר שגמר תפלתו ישב סמוך למקומו וכרך התפילין ונכנס הרב ונתן לו שלום. ושאל אותו מפני מה אין מסלקים מן העגלה והיה מגמגם בתשובתו כי לא דיבר שנים עשר שנים רק עפ"י כתב וכשדיבר היה תופס הדבור ומתישב טרם שהוציא הדבור מפיו ובפרט שזה לא מדרך ארץ להשיב תשובה כזה. והיה מגמגם ולא שמע ממנו שום תשובה עד שלא יכולתי לסבול אף שהייתי בוש מאוד מהרב אעפ"כ הוכרחתי לומר מחמת התפילה שצריכין רומע"ל להתפלל לפני התיבה תפילת מנחה ובשבת וגם הוא צריך להתפלל. ענה הרב בשביל זה אין עיכוב במקום שאין אנשים השתדל להיות איש .אח"ז צוה להכניס החפצים מן העגלה והניח לו את בית התבודדותו וישב בסוכה והיה עדיין עת קור והוא בא ביום ד' ונסע ביום ב'. והרב ישב בסוכה קרה והניח לו את הבית קטן שמתפללין בו והיה לן שם והרב ז"ל לא ישן שם מעולם.