שבחי הבעש"ט · פרק פ״ד, ג׳

והנמשל הוא הכלב הבריטאן הוא המסור הלז שהיה חשוב בעיני האדון ע"י מסירות על אנשי העיר. ושאר הכלבים זה שארי המסירים שלמדו ממנו דרכו למסור. וכשראו המסירים שהם אינם נחשבים בעיני האדון מחמת שזה המסור חטף בפיו ונשא בעצמו להשר כל המסירות אז הרפו את ידיהם מן המסירות. אך כעת שמת הכלב הלז ויודעים כל המסירים שיקרא על שמם ויהיו חשובים בעיני האדון ויעמדו מעתה הרבה מסירים עליכם. וככלות דבריו הבינו כל העם כי הוא מדבר נכונה והיתה בכיה גדולה בין כל העם שעמדו שם. ואח"כ הפך המוכיח את המת הנ"ל פניו לארץ והכהו בכפיו על שוליו וחזר תיכף. והלך עם ר' מאיר על העגלה שהיה מוכנת לו סמוך לבית עלמין ונסע וברח. ובדרך שמע ר' מאיר שהמוכיח טוען ומשיב להמסור ולא ראה את המת. והראה לו המוכיח שאופן אחד מאופני העגלה אינו מתגלגל מחמת שהמסור מעכב אותו בידו ומדבר עמו ומחזיק לו טובה שעשה לו הבזיון וביקש ממנו שעכ"פ מכאן ואילך לא יתעצם עליו בדברים קשים כאלו. והבעש"ט ז"ל אמר שהיה עומד כלב מוכן הנקרא ברעטאן אשר תיכף כשיקבר יתגלגל נפשו בזה הכלב. והבזיון שעשה לו המוכיח בהספד הלז הוציא אותו מעונש זה. ועיקר שכחתי אחר שסיים המוכיח הנמשל אמר המוכיח הנ"ל זה כוונות הפסוק ושבח אני את המתים שכבר מתו כי אלו היה מת קודם שלמדו ממנו שאר היה משובח על מיתתו אך לא כן עתה שאין שמחה מחמת מן החיים אשר עודנה פי' מחמת שאר המסירים הנשארים עדיין בחיים.