פ"א באו שני בניה ר' יצחק ור' יוסף אליה על שבת לקיים מצות כיבוד אם ובאו לשם בחמישי בשבת. ובאו בני העיר להקביל פניהם. והכירו זה את זה שהיו חברים מקודם ונתעורר אהבה הישינה שביניהם. ולמחר אחר התפלה בעש"ק ערכה השולחן ונתנה להם לאכול וישבה אצלם. ואמרה להם בניי אבקש ממכם דבר אחד שתעשו למעני. אמרו בוודאי כל אשר תצוה עלינו נעשה ונשמע. אמרה להם תנו לי ת"כ [= תקיעת כף] שתעשו רצוני. אמרו לה אמנו תמוה לנו עליך שתחשדונו בזה. אמרה להם מסתמא בדעתי לבקש דבר גדול ויראתי שלא תעברו על רצוני. פייסו אותה שלא ליתן ת"כ והבטיחו לעשות כרצונה. אמרה להם בבקשה ממכם שתסעו תיכף לדרככם ולא תשביתו בכאן כי השי"ת נתן לי בנים שיהיה לי נחת מהם בעלמא דקשוט ולא בעלמא דין. אמרו לה וכי אפשר שיניחו לנו אנשי עירנו לנסוע מכאן בעש"ק. אמרה להם העגלות שלכם שילחו תיכף מחוץ לעיר ואני אוליך אתכם באחורי הרחוב שלא יראו אתכם אנשי העיר וכן עשו.
שבחי הבעש"ט · פרק ס׳, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Shivchei HaBesht, Kopyst 1815
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבחי הבעש"ט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.