שבחי הבעש"ט · פרק ה׳, ג׳

פ"א בא לעיר והיתה שם אשה אחת משוגעת והיתה מגלה לכאו"א תועבותיו וטובותיו. וכשבא לעיר הבעש"ט זלה"ה ביקש ר' גרשון הנ"ל מרב החסיד אב"ד דק"ק קוטב הרב החסיד המא"ה מ' משה שיוליכו הבעש"ט לאותה האשה אולי יקבל ממנה איזה מוסר ויחזור למוטב. והלכו כולם וכשנכנס הרב דק"ק קוטב אמרה ב"ה קדוש וטהור וכן לכאו"א כפי מעלתו והבעש"ט נכנס באחרונה. וכשראתה אותו ואמרה ב"ה ר' ישראל כי הי' עדיין רך בשנים אמרה לו אתה סבור שאני מפחד ממך לא כי אני ידעתי שהזהירו אותך מן השמים שלא לעסוק בשמות הקדושים עד שישתלמו לך ששה ושלשים שנה והוא היה נחבא אל הכלים והאנשים הנ"ל שאלו אותה מה את אומרת והיא כפלה בדבריה לפניהם עד שגער בה הבעש"ט ואמר לה ולא תשתוק הנ' אני מושבי ע"ז ב"ד א' ויתירו לי ואותך אגרש מן האשה הזאת. התחילה היא להתחנן אליו אני אשתוק והחסידים שבאו עמו הפצירו אותו שיתירו לו ויגרשנו מן האשה והבעש"ט ביקש מהם שלא להתירו כי מסוכן הוא מאד והם לא הרפו ממנו אז אמר הבעש"ט ראה מה שגרמת ע"כ עצתי שתלך בטוב מן האשה ואנחנו כלנו נלמד בעבורך ושאל אותו שמו ואמר לא אוכל לגלות לפני רבים ילכו מכאן האנשים ואגלה לך כי כפרה היא לבניו שיש בעיר הזאת וכשפנו משם האנשים גלה לו מי הוא וגם חמי ז"ל היה מכירו ולא נעשה רוח אלא בשביל שלץ מהחסידים דק"ק קוטב. ואותו הרוח הפריד א"ע מן האשה הזאת בטוב ומכאן ואילך לא הניחו אותו לישב בכפר הנ"ל ולקחו מוכסן אחד למלמד בשבי' בנים שלו. גם סיפר לי חמי ז"ל שזה המוכסן שקיבל אותו למלמד אמר לו שאין לו כ"א בית אחד שמחזיקין אותו שאינו טהור אמר הבעש"ט שידור בו וייחד העליה להחצוני' ר"ל וכשהיו משחקים היה גוער בהם ונשתקו. גם היה מעשה שהיו צריכין לגשם מאד והיו נכרים מוציאים פסיליהם סביב הכפר כידוע נמוסם ולא ירד הגשם. פ"א אמר הבעש"ט להמוכסן תשלח להסביבה שיבא לכאן למנין וגזר תענית והבעש"ט התפלל בעצמו לפני התיבה והאריכו בתפילה ושאל נכרי אחד למה התפללתם היום באריכות וגם היתה בכיה גדולה ביניכם והשיב לו האמת שהתפללו על הגשם ולצץ הנכרי מאד באמרו הם הלכו עם פסיליהם ולא הועילו ומה תועילו בתפילתכם וסיפר המוכסן דברי הנכרי להבעש"ט ואמר לו לך אמור להנכרי שהיום יהיה גשם וכן היה.