שבחי הבעש"ט · פרק ל״ה, ב׳

שוב אמר באותו שבת עצמו כי ראה שידפסו באותו השנה ספר חדש ואינו יודע שם אותו הספר כי עדיין לא קראו לו שם. וזה הספר חיבר אחד מכת שבתי צבי ימ"ש. נופת חטופנה שפתי זרה ימ"ש שהלשון הוא יפה ויחשקו העם אותו ויטמא ח"ו את העולם בעו"ה. ואח"כ כשיצא לאור העולם קנה הרב הנ"ל את הספר הלז. כי לא ידע מקודם מה שמו וכשבא הבעש"ט אליו וראה שהספר הנ' מונח על השולחן כשפתח הבעש"ט את הפתח אמר ספר פסול מונח על שולחנך. ושאל הרב איזה הוא והראה עליו באצבע וזה הי' ספר חה"י. ולקחו סמרטוט בזוית וכרכוהו אותו ונתנו אותו תחת השולחן. וסיפר לי ר' יואל הנ' פ"א ראה הרב בחלום שאחד מהמנין שלו נשתמד ואחזו רעדה ונחפז ושלח לעורר כל המנין וראה שכולם ת"ל שלימים. ושאל אותם שמא א' מכם עבר עבירה בסתר ח"ו וסיפר להם החלום. ענה צדיק אחד ר' אליעזר מטמאשפאלי לא ידעתי מאומה כי אם אותו הלילה לפני השינה עיינתי בספר חמדת הימים. ועוד סיפר לי ר' יואל הנ"ל שבא ש"צ לבעש"ט לבקש ממנו תקנה. ואמר ר' יואל בזה"ל שהתקון הוא להתקשר נפש בנפש רוח ברוח נשמה בנשמה. והתחיל להתקשר עמו במתון כי היה ירא כי היה רשע גדול. פ"א ישן הבעש"ט ובא ש"צ ימ"ש ופיתה אותו ח"ו. והשליך אותו בהשלכה גדולה עד שנפל לשאול תחתיות. והציץ הבעש"ט מקום חניתו וראה שהוא עם יש"ו על לוח אחד שקורין טאביל. וסיפר שהבעש"ט אמר שהיה בו ניצוץ קדוש ותפסו הס"מ במצודתו ר"ל. ושמע הבעש"ט המעשה איך היה הנפילה שלו ע"י גדלות וכעס. ואני מתרשל לכתוב אפשר שאכתוב לידע איך עמוק הגאוה: