שבחי הבעש"ט · פרק ר״ז, א׳

אכתוב קצת מפטירתו שהיה הסתלקותו ביום א' דשבועות. בפסח שקודם זה היה הרב מ' פנחס מקארץ אצל הבעש"ט ונחלש מעט. ומפני זה בעי"ט האחרון של פסח היה שקלא וטריא אצלו אם לילך למקוה או לא והסכימה דעתו שלא לילך. וביום ז' של פסח בתפילה ראה איך שנגזר על הבעש"ט שיסתלק בקרוב מפני התעצמותו מאד נגד כת הש"ץ כמבואר לעיל במעשה יוה"כ כשרצו לשרוף ש"ס בבלי והתחיל הרב מוה"פ להתעצם בתפילה ולא הועיל ונתעצב מאד על שלא הלך למקוה. כי אילו ראה דבר זה במקוה לדעתו היה מועיל לזה. ואחר התפילה שאל הבעש"ט אותו אם הלך אתמול למקוה ויאמר לא. ויאמר הבעש"ט כבר נעשה מעשה ואין אחר מעשה כלום. ואחר הפסח היה חולה השלשול ועכ"ז היה מתחזק מעט להתפלל לפני התבה ואותן התלמידים שהיו מוחזקים שיתעצמו בתפילה לא הודיעם כלום ושלח אותם למקומות אחרים. והרב מהר"פ הנ' לא נסע לביתו.