והנה בבואו להבעש"יט לחדר שלו והיו שם הרבה אנשים לא פנה הבעש"ט אליו כלל וכלל. ואח"ז כשעמד שם הרבה נתן לו הבעש"ט שלום בשפה רפה וכלאחר יד והמוכיח הנ' נשתומם על המראה כי היה מקורב אצלו והבעש"ט היה מחבבו. והנה עכ"ז מגודל תשוקתו ללמוד חכמות הנ' לא נפל מתשוקתו ונתעכב עוד אצלו. כי אמר אולי מקרה הוא ואמצע שעת הכושר לבא אצלו.
שבחי הבעש"ט · פרק קצ״ז, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Shivchei HaBesht, Kopyst 1815
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבחי הבעש"ט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.