שבחי הבעש"ט · פרק קצ״ב, א׳

במדינות וואלחייא היה איש אחד גביר מפורסם ופתאום חלתה אשתו על שתי ידיה שלא יכלה להרים אותם בשום אופן. והלך עמה אצל כל הרופאים ולא הועילו כלום ונתייאשו מרפואתה. וגם שאל בקדריים ולא עלתה ארוכה למכתה והסכימה דעתו לנסוע עמה מעיר לעיר אולי תעלה ארוכה למכתה ע"י בע"ש או רופאים. ויהי בנסיעתו וישמע את שמע הבעש"ט מרחוק ויסע לק"ק מעזיבוז. ובבואם לק"ק הנ"ל הלכו להבעש"ט וצוה עליו שתשב בק"ק הנ"ל ותשב שם ימים רבים. ובתוך משך הזמן באו כמה פעמים להרב וצוה לישב עוד. ויהי ברבות הימים פעם א' צוה להכין העגלה עם הסוסים וצוה להאיש הנ"ל שיסע עם אשתו החולה ג"כ אחריהם. ויהי בנסיעתם באו לאיזה כפר ושם היה דר א' מאנשי הבעש"ט ויהי בבואם לשם שאל הרב את המוכסן אם יתן לו אכסניא. ויפלא מאד בעיני המוכסן על זה השאלה כי באמת היה לו זכיה רבה שיתאכסן הרב אצלו. והשיב לו הרב כי כאשר יתאכסן אצלו אזי יסגרו החלונות והשערים והדלתות שלא לפתוח לשום אדם יהיה מי שיהיה אפילו איזה שר גדול. ובאם שידחוק את עצמו מאד, אזי להשיב כי בכאן הרב בעש"ט. והבטיח המוכסן לעשות כן. ועמדו אצלו בקרעצים [= קרעצ'מי] ותיכף ומיד עשו כדבר הרב והכינו את עצמם לסעודת הערב. ואחרי הסעודה ישנו כולם מלבד הבעש"ט ישב אצל השולחן ולמד באיזה ספר והאשה החולנית ישבה בירכתי הבית.