וכשבא לביתו לא רצה לילך להשר כי היה סבור שבודאי פטומי מילין הם. ואחר שני ימים שלח השר בעצמו אחריו ונתן לו האורנדש כדבר הבעש"ט והיה סבור אולי השר נצרך כהיום למעות מאד והציקתו לעבור ע"ד. ובתוך שנה ילדה אשתו בן זכר. אבל לא עלה על דעתו להודיע להבעש"ט כי אמר מקרה הוא. ויגדל הילד הלוך וגדול ונעשה פרא אדם ממש ידו בכל ויד כל בו ואי אפשר להוליכו לבית הספר. ויקץ בחייו ממש ונתחרט מאד על תחילתו שהיה מתאוה לבנים כי טוב היה לו יותר אם לא היה לו בנים כלל כי באמת טוב מותו מחייו.
שבחי הבעש"ט · פרק קפ״ד, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Shivchei HaBesht, Kopyst 1815
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבחי הבעש"ט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.