ועל זה לא שאלתי איך יצא משם אח"כ וכל העולם עומדים ורואים הפלא הזאת ושמח הרענדר מאד. ואמר בלבו אי"ה יהיה לי תרופה. וכשהגיע אחר חצות היום אמר להתקבץ המנין לעמוד להתפלל כמנהגו תמיד להתפלל בערב שבת תיכף אחר חצות. ואמר להם יש בנו עשרה אנשים והשיבו אין כי אם ט' אנשים. ואמר ידעתי כי יהיה בוודאי מנין ושחקו אחר כתיפיו כי ראו שאין שם עשרה. ובתוך כך נפלה במחשבה להארענדר שיש בעבר הנהר רענדי קטנה ויש שם חולה איש אחד ערך עשרה שנים שהוא חולה בלא ידים ורגלים ובלא לשון והוא שוכב כאבן דומם רק שמלעיטין אותו מאכל מעט. ואמר הבעה"ב להבעש"ט אפשר סבורים אתם אותו ואמר הבעש"ט לכו קראו אותו שיבוא לכאן למנין. ונתן להם מקלו שיקח בידו ויבוא והלכו אחריו ולא קם ולא זע וחזרו בידים ריקניות. ונטל הבעש"ט הכובע מעל ראשו ושלח אותם ואמר הלבישוהו כובע שלי ומטה תתנו בידו ויבוא וכן היה שבא איש זה למנין וחי אחר זה עשר שנים והיה בריה גדול ובריא כאולם.
שבחי הבעש"ט · פרק קע״ג, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Shivchei HaBesht, Kopyst 1815
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבחי הבעש"ט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.