פעם אחד, שאלה האשה טובעלע הנ"ל להבעש"ט עד היכן יאריכו ימי המזל וגער בה הבעש"ט ואמר לה שאין שואלים דברים כאלו. והפצירה בו מאוד וסגר עיניו רגע אחד ואמר יאריכון כ"ב שנים. וכששמע בעלה דבר זה נתמלא עליו חימה. ואירע עוד דבר, שאצל א' בין הנגידים היה ילד חולה, ובא אל הבעש"ט, ואמר שיחיה, ואח"כ ראה שימות והבין שירצו לעשות לו בושה ונסע משם בחצי הלילה בקפיצת הארץ לערך ט"ו פרסאות עד שיצא מגבולם אל ממלכה אחרת. ובאו לכפר ויצאו מכפר ובמשך הכפר או העיר נסע כדרך כל הארץ וכשיצאו מכפר זה הגיעו תיכף לכפר אחר ושאל אותו ר' צבי סופר מה זאת. ולא השיב לו כלום כי אין רשאי להפסיק רק דחה אותו ביד.
שבחי הבעש"ט · פרק קע״ב, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Shivchei HaBesht, Kopyst 1815
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבחי הבעש"ט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.