ושאלתי מה יש לי לתקן והוליך אותי לבית אחד והראה לי גוי אחד מוטל מת ואמר לי זה אתה צריך לתקן. והמעשה היה שפ"א נסע ר' נחמן ז"ל לדרך ולן בכפר ולא רצה להתאכסן אצל יהודי, טעמו לא ידעתי. ונתן פלעשיל יי"ש לגוי הנ"ל והתאכסן שם ונתן מספא לסוסיו. ובלילה שמע מן הגוי דברים של בינו לבינה ולא יכול להתאפק מן הרהור וראה קרי ר"ל. והתענה ע"ז משבת לשבת והרג את הקליפה אבל עדיין נשאר הרשימה. ואמר שזה צריך לתקן, והתחיל לבכות ואח"כ ראה ונדמה לו כמו חרב תלויה על הכותל. ולקחתי החרב וחתכתי הגוי לשתים ואמר כי כבר תקנתי בזה ע"כ רציתי לנסוע. ומאחר שבאת אלי אין אני צריך לנסוע ותראה שיתירו לו החרם. והילך קמח ולך לשלום.
שבחי הבעש"ט · פרק ק״ע, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Shivchei HaBesht, Kopyst 1815
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבחי הבעש"ט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.