שמעתי שפ"א היה הבעש"ט ז"ל יושב על סעודת פדיון הבן ובסוף הסעודה לקח הבעש"ט חתיכה לחם ולעס ונעשו פניו אדומים ונשתנו הרגשותיו והיו סבורים שנחנק ורצו להצילו. והביט ר' זאב קוציעס בפניו ואמר הניחו לו. והיה כך עד בוש וחזר מעצמו לאיתנו. ושאל אותו מה היה דבר זה. והשיב כשאכלתי חתיכה לחם כוונתי כוונות האכילה. והשגתי עם כוונה אחת מה שכיוון משה רבינו ע"ה כשנתנה לו צפורה לאכול בפעם הראשון. וכשכיונתי יחוד זה בא משרע"ה לכאן והיה מה שהיה.
שבחי הבעש"ט · פרק קס״ד
1 קטעים, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Shivchei HaBesht, Kopyst 1815
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבחי הבעש"ט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.