שבחי הבעש"ט · פרק קנ״ח

ומחמי מ' אלכסנדר שמעתי מעשה כזה. שהיה איש א' שרצה ליקח כפר מיד אלמנה א' והוכיח אותו הבעש"ט והוא לא שמע אליו. ורכב על סוס אצל בית הבעש"ט והכה בחלון ואמר ראו שאני הולך לשכור את הכפר ואראה מה יעשה לי אלקים. והוזיל הבעש"ט דמעות. וכשבא לכפר שכר את הארענדי בהוספה גדולה וחשב האדון לכתוב לו הקאנטראקט. בתוך כך התחיל לכאוב ראשו ואמר אל האדון: ראשי כואב לי מאוד! אמר שב, אני לא אתמהמה לכתוב הקאנטראקט, והמתין מעט. ואמר פ"ש [=פעם שניה] ראשי כואב לי מאד! אמר, שכב על המטה, והתחיל לילך מפיו השקומה שקורין שום, וציוה האדון לעבדו שישליכו אותו בין החזירים. כנאמר אין מקרבים את האדם אלא בשעת הנאתן ואין עומדים לאדם בשעת דחקו. והביאו אותו לביתו והיו נטולים ידיו ורגליו וגם הלשון ניטל ממנו. וקראו להבעש"ט לרפאות אותו והתחיל לדבר קצת. ובתוך כך הרגיש הבעש"ט שב"ב עוסקים בנכריות כשפניות לרפאותו ומאז לא רצה לילך אליו ולא היה יכול לדבר רק מעט דברים.