כן שמעתי מהרב דק"ק פולנאי שהרב הנ' היה בורר לו אשה אחת זקינה ונותן לה תמיד זהב שקורין גילדענער בעד ד' ציצית כפול שמונה שלא תפסוק מתחלת הטויה עד סוף בשום דבור. וכשהביאו ציצית של ק"ק קאליש פעם ראשונה וקנה אותם שהם היו יפים מאוד אבל היה ירא להטיל אותם בטלית שלו שמא לא טוום לשמה, והראה אותם לבעש"ט ואמר אם אתה ירא להטיל אותם בטלית שלך תן לי ואני אטיל אותם בטלית שלי, והכיר בם שנטוו לשמה.
שבחי הבעש"ט · פרק ק״נ, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Shivchei HaBesht, Kopyst 1815
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך שבחי הבעש"ט, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.