רסיסי לילה · פרק ח׳, א׳

שירה הוא רק כשמכיר הנוכח כענין ראתה שפחה כו' אז נפתח פיהם לומר שירה. ולכן אין אומרים שירה על נס שבחוץ לארץ כי הדר בחוץ לארץ דומה כו' (כתובות קי:) שאין מכיר הנוכח. וכמו שאמרו בזוהר [יתרו ע"ט ב'] עיין שם שהרי אין נבואה והשראת שכינה בחוץ לארץ דהינו גילוי הכרת נוכח שכינתו יתברך ממש ה' לנגדי תמיד. ואומרים הלל ברגלים דאז באים ליראות פני וגו' וזכו לראיה ומה שכבר היה איזה פעם הרי זה כדרך שאמרו (מו"ק כה.) בנבואת יחזקאל בחוץ לארץ היה היה שהיה כבר. וזהו בקדושת הנפש וכן בקדושת הזמן כשבאותו זמן כבר היה קדושה וגילוי שכינה בארץ ישראל יוכל להיות אחר כך גם בחוץ לארץ. ולכן אומרים הלל בימים ההם. וענין הלל דראש חדש כי כמו שקדושה שהיתה בעבר בזמן פעם אחת נקבע לדורות וכן בנפש כמו קדושת האבות בבנים. וכן בכלל ישראל כל קדושות שסיגלו דורות שקדמונו כבר הם קבועים וחקוקים בלבבות כל בני ישראל כנודע. כן גם אלהבא יש רושם וחקיקה בין בנפשות כמ"ש גם בגוים היכן מצאתי בסדום (בראשית רבה פרשה נ) דניצול לוט בזכות דוד המלך ע"ה וכדומה הרבה. רק בעכו"ם הוא רק בצאצאיו שעתיד להוליד לבד ופי' בזכות וברא מזכה אבא (סנהדרין קד.) וכן בכמה מקומות בזכות פירושו היינו כשיש בו שורש מאותו זכות הגנוז בו בהעלם. דכל מדותיו של הקב"ה משפט ובישראל שכולם כאיש אחד כל זכיות של הדורות הבאים יש בהם רושם גם כן בדורות שלפניהם. כי ודאי אלו היה הכל בחירה לבד לא היה ראוי להיות רושם מקודם כלל. אבל באמת הבחירה הוא מצד הגילוי ועולם הזה לבד אבל באמת ידיעת השם יתברך היא מקפת הכל שפיר שייך להיות רושם מקודם.