רסיסי לילה · פרק ו׳, ב׳

וכן התפלה עיקרה בלב נשבר וכמו שכתוב (תהלים נא, יט) לב וגו' לא תבזה ואמרו (זוהר ח"א, כג:) תפלה לעני איהי מעטפא כל צלותין. כי עיקר התפלה מעומקא דליבא הוא מכח הכרת החסרון וכפי גודל הכרת חסרונו וצרכו לישועת השם יתברך כך יהיה גודל צעקתו מקירות הלב כידוע. ולב נשבר הוא היפך השמחה כאשר מתבונן בחסרונותיו בכל דבר בפרט ואיך צריך ישועה גדולה ורחמי שמים מרובים ודאי ימלא עצב ודאגה כפי הסברא. אבל מצות השם יתברך הם להיפך מולידות שמחה וזהו סימן שהיא שלימה ומקובלת. ודברי תורה הם בעצם משמחי לב וכמו שכתוב (קהלת ז, יט) החכמה תעוז לחכם שנותנות בו עוז ותקיפות ועל כן אמרו (יומא עב:) לא זכה נעשית כו' כי נולד בו על ידי חכמה קלות ראש ונקרא חכם להרע חס ושלום. והיינו באותו שלא לשמה שאמרו ז"ל (ירושלמי ברכות פרק א הלכה ב) נוח לו שנהפכה כו' אבל סתם שלא לשמה שאמרו (פסחים נ:) לעולם יעסוק כו' ודאי אין מוליד קלות על כל פנים. אבל כאשר הוא לשמה הסימן אדרבה מוליד יראה וזהירות וכמו שאמרו (קידושין מ:) גדול תלמוד שמביא לידי מעשה.