רסיסי לילה · פרק נ״ה, ד׳

ועל כן כשהחזיר הקב"ה התורה על כל האומות לא רצו לקבלה כי ראו שהיא המפריעה אותם ממדת דרך ארץ שזה כל שלימותם. אבל ישראל דסגו בתמימותא הקדימו פה לאוזן כמו שאמרו בשבת (פח.) דזהו מדת יעקב איש תם למסור עצמו לגמרי להשם יתברך ולא לחקור כלל אחריו ולשמוע מה יאמר אם יוכל לקבל. דזהו מי שמחשב עצמו לדבר נפרד ויכולת בפני עצמו אבל מדת אמת ליעקב הוא להכיר האמת לאמיתו שאין עוד מלבדו ואין לאדם שום יכולת אלא למה שהשם יתברך נותן לו יכולת ואם כן מה שייך אם יוכל לקבל כיון דהשם יתברך יצוה יוכל לקבל גם כן. כי האדם אין לו אלא ההכנה מה שהוא מוכן לעשות רצון השם יתברך וה' הטוב בעיניו יעשה. וזהו תומת ישרים אשר תנחם וכמו שכתוב אורך ואמתך המה ינחוני יביאוני אל וגו' אורה זו שבת כמו שאמרו בבראשית רבה (פרשה יא) ברכו באורה ואמת זו תורה כמו שאמרו בברכות (ה:) והכרת התורה הוא הכרת החכמה שבמוח והכרת השבת הוא ההכרה שמצד הבינה שבלב. ושניהם לא עשה כן לכל גוי כי הם נחלת יעקב כמו שאמרו בבראשית רבה סוף פרשה י"א דיעקב הוא ששבת על כן זכה לנחלה בלא מצרים והוא נחלת יעקב שזוכים לה שומרי שבת כמו שכתוב והאכלתיך וגו' וכמו שאמרו בשבת (קיח:) והיינו כי נחלת האומות הוא מצד השתדלותם ועל כן יש לה גבול כפי ההשתדלות אבל נחלת ישראל אינו מהשתדלותו כלל רק מה שהשם יתברך נותן ועל כן הוא בלי גבול כמדת השם יתברך שאין גבול לנתינתו.